ואהבת לרעך כמוך
הריני אוהבת את כל אחד מבנ"י כנפשי ומאודי, חוץ… חוץ ממישהי אחת.
לפעמים אני אוהבת אותה, לפעמים לא. זה ממש תלוי – ולא בי כמובן.
פשוט… זו מישהי שנוהגת לבקר אותי לעיתים קרובות, כמעט כל הזמן. אם שכחתי את הרב- קו בבית- "זה בגלל שקמת מאוחר". אם נשנשתי חצי חפיסת שוקולד- "תראי איך את נראית!" אם פירגנתי לעצמי בגד מהעונה- "את סתם בזבזנית, לא יכולת לחכות לסוף עונה?" ואם התפללתי מנחה רגע לפני השקיעה – " התפילה שלך בשעה כזו ובלי טיפת כוונה לא שווה משהו" .

ויש לה גם המלצות או ליתר דיוק- דרישות לרוב: תתחילי לשמור! תעשי דיאטה! תלמדי לשווק את עצמך! תחשבי לפני מה שאת עושה! תלמדי להיות זריזה ויעילה יותר תעזרי קצת לגיסתך תפסיקי כבר לברור!… ועוד שלל המלצות 'מועילות' בהחלט…
בעיקר היא באה אלי, כשאני רוצה להיות לבד, במיטה לפני השינה. אז היא דואגת להריץ במוחי בסריקה את מאורעות היום, ושאלה אותי המון שאלות מעוררות מחשבה , כמו: מה יהיה איתך? למה אמרת את זה? מתי תישני בזמן? מה כבר הספקת היום? שוב כעסת בלי הצדקה? אולי תלמדי מהשכנה שלך לעשות חסד? ועוד שאלות מעוררות מצפון, כאלה של "חשבון נפש" שתובעות ממני להיות "מושלמת".
אבל מה לעשות? שאני! לא! מושלמת!

אז ניסיתי דווקא להתפטר ממנה, אבל זה לא עזר. היא רדפה אחרי לכל מקום. וככה שננננים שהתרגלתי לחיות איתה.
האמת שלפעמים, ממש ממש לפעמים – היא כן מפרגנת לי. זה קורה בעיקר כשהיא שומעת אחרים שמחמיאים לי, נהנים ממני, או כשעשיתי איזה מעשה מיוחד והירואי.
ואז היא מפרגנת בחצי מילה: יפה, את יכולה, אבל.. יש יותר טובים ממך. את יכולה יותר!
את עושה את זה כי את רוצה לקבל תמורה (את לא פראיירית…). מתי תעשי רק לשם שמים?

אז את אוהבת אותה? את זו שלא גומרת לבקר אותך?
איך אפשר לאהוב מישהי כזו? מישהי שרק הא מכירה את הצדדים האפלים שלי?
ובעצם למה לאהוב אותה? אולי להמשיך ככה? סה"כ למדנו להסתדר יחד איכשהו. אחרי הכל היא גם לא מדברת בנוכחות אחרים, זה רק בינה לביני- כלומר ביני לביני….

ואהבת לרעך כמוך- כמוך ממש!
בראש ובראשונה החובה לאהוב את עצמי, כי אני במרכז וסביבי עוד מעגלים חברתיים.
והאהבה לאחרים תתרחב מהמעגל הפנימי שלי, באופן בו אני לומדת וחווה את האהבה.

ובשביל זה נבין יחד – מהי ההגדרה של אהבה?
אנשים טועים לעיתים בהבחנה בין אהבה להערכה.
אהבה- רגש שנוצר בי כלפי מי שאני מכירה ויודעת שיש בו המון טוב, ואז אני רוצה בו ומקבלת אותו כמו שהוא ומאמינה שהוא ראוי לכל הטוב, בלי כל קשר למעשיו או הצלחותיו.

לפני כ 6 שבועות זכיתי בס"ד לחבוק תינוק חדש ומתוק.
ומן הרגע הראשון בו הוא הגיח לעולם, גאה ליבי ברגשות אהבה בוערים.
מהו הרגש הזה – האהבה הטבעית שניטעה בנו כהורים?
לפני שנענה, נתחבר רגע למושג של אהבת הבורא אלינו.
אהבת הבורא – היא ההכרה של כל יהודי בכל הטוב הטמון בו, ההכרה בערכו והתחושה של היותו יחיד, רצוי וראוי לכל הטוב.
ומכיוון שזו אהבה אמיתית- היא יוצרת תחושת ביטחון.
לא משנה מה אהיה/ אעשה, אשאר תמיד רצויה.
ממילא אני לא במרדף אחרי הישגים, הצלחות וריצוי.
אני אהובה בעצם היותי בתו של הקב"ה, בלי קשר למעשי, הצלחותי ושאר הנתונים המרכיבים אותי.
פשוט ככה. כמו שאני. עם כל ה"דפקטים" והחולשות שלי, מעצם העובדה שיש בי נשמה.
מהרגע שנולד, חיבקתי את התינוק שלי באהבה גדולה, כי אני יודעת שהוא מיוחד, טמון בו כ"כ הרבה טוב. כרגע זה נסתר, אבל אני רוצה אותו ככה, כמו שהוא. בלי קשר למספר הפעמים שהוא מעיר אותי בלילה ובלי קשר לאיך שהוא בעז"ה יגדל לתפארת. וכל זאת, למרות שמלבד היכולת לבקש את צרכיו בבכיו חסר הישע, – הוא עדיין לא הוכיח לי שום דבר מיכולותיו…

ואולי, זה הרגע לחבק את עצמי ולומר:
יש בי המון טוב. אני אחת ויחידה, אין עוד כמוני בתבל.
אני מקובלת רצויה וראויה לכל הטוב, ככה כמו שאני.
ולומר כל בוקר: "הריני מקיימת מצוות ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהבת את עצמי כמו כל אחד מבנ"י… "
כי כשאוהב את עצמי באמת אוכל להרחיב את האהבה גם על אחרים.
וכך, לקבל כל אחד כמו שהוא, להאמין שיש בו המון טוב, שהוא ראוי לכל הטוב, וכמוהו אין עוד!

טיפ לסיום: את המשפט הבא שנני לעצמך, הצמידי לפלאפון או תלי אותו בחדרך במקום בולט.
"אני נפלאה ונהדרת כפי שאני ואין שום דבר שאני צריכה לעשות כדי להוכיח את זה"

אהבת?? מוזמנת להגיב!
אני קוראת כל מילה שלך ומשתדלת להגיב באופן אישי

איתך בדרך הכלה,
דבורה גבאי