לפעמים פריצת חומה היא הגאולה…
הימים האלו שכל בית ישראל אבלים בכל שנה מחדש, על האובדן, על החסר העצום שאיננו מבינים אפי' מהו. אבל על חור ענק בחיים של העם (והעולם) כולו שיכלו להיות שונים בתכלית אילו היתה הגאולה.
אז יהיו החיים בלי פחדים, אכזבות, אובדן, מלחמות (גם מול עצמנו), חיים בלי כשלונות, בלי צער ומחלות….
והרשימה עוד ארוכה.
כבר מאז שאנחנו ילדות בגן התרגלנו שמהיום בו נפרצה החומה, התחילו "הימים העצובים האלה" כלשון חכמים: "ימי בין המיצרים" ומסתיימים באבל על שריפת בית אלוקינו.
ולהתפלל שיבנה כבר מחדש בית המקדש. והחומה, מה איתה?
אבל בעצם, בשביל מה יצטרכו חומה בכלל?????
חשבת על זה?
בחרתי הפעם לשתף אתכן בסיפור שקרה השבוע על פריצת חומה ענקית שהביאה איתה גאולה.
אבל לפני כן תרשי לי לומר לך כמה מילים על החומה…
חומה היא הגנה. שמירה. ביטחון. חוזק. עוצמה. אבל, לא תמיד.
כי לפעמים היא עוצרת, תוקעת, מונעת, מצמצמת את הגבול, לא נותנת להרחיב אופק ומבט.
מסתירה ומונעת ממך לדעת ולהשיג את כל הטוב שיש מעבר.
אז בעצם היא סוג של מגבילה???
נכון.
וזה בדיוק מה שקרה לדסי (בדוי כמובן) השבוע אצלי.
כבר מספר שבועות שהיא עובדת ומתקדמת ועושה שינוי מדהים. כל זה לפני הפגישות עם בחורים. כשזה הגיע לפגישות היתה שם חומה בצורה שרק הלכה וגבהה עם השנים, וממש חסמה אותה מלהגיע לצד השני (כלומר לשידוך שלה), אבל דסי היתה בטוחה שהחומה הזו ממש מגינה עליה שח"ו לא תיפול בפח…….
אז כל השינוי נעשה בתוך גבולות החומה. וזה היה מבורך אבל עדין כל פעם שנתקלה בה, עשתה צעד לאחור ובעצם התרחקה מהחלום שלה, שמחכה לה מהעבר השני.
אבלללללללל, השבוע נפרצה החומה. פתאום כשהבינה מה היא החומה הזו, כמה היא מגבילה, חוסמת, תוקעת, ומונעת ממנה להגיע ליעד, החליטה שהיא נאבקת, וככה עם קדיחות של קונגו היא פשוט פרצה אותה.
איך היא עשתה זה את שואלת???
ברשותה אני משתפת אותך, שהיתה לה מחשבה על אחותה הקטנה ממנה (שגם היא בשידוכים) שהיא מוצלחת יותר ממנה. כולם אומרים את זה. שהיא חייבת לקבל שידוך "פצצה". (למה, אני לא?? היא שואלת את עצמה) אם כך, אני (דסי) אקבל כנראה שידוך לא משהו. והמסקנה שלה מפגישות עם בחורים: "כל הדפוקים מגיעים אלי" תביני לבד כמה מוטיבציה היתה לה להיפגש כל פעם מחדש עם "הבחורים הדפוקים", בכל פעם שנפגשה הלכה במטרה (שלא במודע) לוודא עד כמה זה נכון. עובדה שהתבררה כנכונה לדעתה, יותר ויותר ככל שהתקדמה בפגישות. ולכן תמיד היתה סיבה ממש טובה להוריד כל ההצעה, וגם הקלה גדולה כשזה קרה.
אז כמו שכתבתי לך, השבוע, היא הבינה את ההשלכות של המחשבה הזו, והחליטה להיפרד ממנה וככה בעצם נפרצה החומה. ואיתה נפלו הפחדים, החששות, וכל הסיבות המונעות אותה לקדם הצעה רלוונטית.
כמה שזה היה מפחיד, כי מי יגן עליה אם לא החומה- המחשבה הזו, ככה גדולה היתה הגאולה!
ההקלה…. ואיתה פתאום גם הציפיה שבאה במקום הלחץ המתמיד.
דסי עוד עובדת על זה. להשתחרר לגמרי מהמחשבה הזו, לעבור מעבר לחומה. להיות חופשיה. בלי שום מגבלות לרצון האמיתי שלה. שמגיע לה. ובצדק.
אז ביננו . האם זאת לא גאולה???
האמת, שזה עורר גם אותי לגלות אצלי כל מיני חומות. גיליתי שאני פוחדת על הילדים שלי, על עצמי שלא אטעה בחינוך, על המצב הבטחוני, על היציבות הכלכלית שלי כעצמאית, על הבריאות שלמרות שאני משתדלת, אולי …
כל המחשבות והפחדים האלה שמנעו ומונעים ממני לעשות כל מיני דברים.
ובנוסף להכל גם היה לי קול פנימי שלחש לי "תפסיקי לפחד… חוסר ביטחון מראה על חוסר אמונה"
בתפילה שלי הבאתי את כל הפחדים לרבש"ע, סיפרתי לו עליהם. ועל כמה שהם מפריעים לי.
ועד כמה קשה לי להתגבר עליהם לבד, "אתה לא רוצה שאני אהיה שם לבד, אתה כשותף הכי משמעותי בחיי, תעזור לי לעשות מה שצריך בלי לפחד סתם, תעזור לי לפרוץ את החומות"
הבנתי פתאום שאמונה- זה לא אומר לא לפחד. אלא- לספר להקב"ה עליהם והוא כבר ידאג לי.
פתאום הרגשתי המון ביטחון. כאילו הוא אומר לי. ביתי, אל תפחדי מלספר את מה שמפחיד אותך.
זה התפקיד שלך. וזה בדיוק מראה על אמונה, שאת סומכת עלי שאעזור לך, ואת לא מסתדרת לבד.
ואז נרגע לי. וחשתי כזה ביטחון. אמיתי. כ"כ טבעי… "כגמול עלי…"
בטוחה שהדמעות שהיו שם פרצו גם לי את החומה!!!
ומה איתך, אחותי??
גם את מרגישה במיצר?
כמה מתאים דווקא בימים האלו, בין המיצרים.
תחפשי, תגלי את החומה שלך, תתפללי אליו, "מן המיצר קראתי ק-ה"
ואז "ענני במרחב" בלי חומות, בלי גבולות ומיצרים
רוצה לדעת איך עושים את זה?
איך לפרוץ את החומה שלך?
השאירי פרטים
ואני כאן איתך בדרך הזו
שלא תהיי לבד!!!
לפעמים פריצת חומה היא הגאולה…
הימים האלו שכל בית ישראל אבלים בכל שנה מחדש, על האובדן, על החסר העצום שאיננו מבינים אפי' מהו. אבל על חור ענק בחיים של העם (והעולם) כולו שיכלו להיות שונים בתכלית אילו היתה הגאולה.
אז יהיו החיים בלי פחדים, אכזבות, אובדן, מלחמות (גם מול עצמנו), חיים בלי כשלונות, בלי צער ומחלות….
והרשימה עוד ארוכה.
כבר מאז שאנחנו ילדות בגן התרגלנו שמהיום בו נפרצה החומה, התחילו "הימים העצובים האלה" כלשון חכמים: "ימי בין המיצרים" ומסתיימים באבל על שריפת בית אלוקינו.
ולהתפלל שיבנה כבר מחדש בית המקדש. והחומה, מה איתה?
אבל בעצם, בשביל מה יצטרכו חומה בכלל?????
חשבת על זה?
בחרתי הפעם לשתף אתכן בסיפור שקרה השבוע על פריצת חומה ענקית שהביאה איתה גאולה.
אבל לפני כן תרשי לי לומר לך כמה מילים על החומה…
חומה היא הגנה. שמירה. ביטחון. חוזק. עוצמה. אבל, לא תמיד.
כי לפעמים היא עוצרת, תוקעת, מונעת, מצמצמת את הגבול, לא נותנת להרחיב אופק ומבט.
מסתירה ומונעת ממך לדעת ולהשיג את כל הטוב שיש מעבר.
אז בעצם היא סוג של מגבילה???
נכון.
וזה בדיוק מה שקרה לדסי (בדוי כמובן) השבוע אצלי.
כבר מספר שבועות שהיא עובדת ומתקדמת ועושה שינוי מדהים. כל זה לפני הפגישות עם בחורים. כשזה הגיע לפגישות היתה שם חומה בצורה שרק הלכה וגבהה עם השנים, וממש חסמה אותה מלהגיע לצד השני (כלומר לשידוך שלה), אבל דסי היתה בטוחה שהחומה הזו ממש מגינה עליה שח"ו לא תיפול בפח…….
אז כל השינוי נעשה בתוך גבולות החומה. וזה היה מבורך אבל עדין כל פעם שנתקלה בה, עשתה צעד לאחור ובעצם התרחקה מהחלום שלה, שמחכה לה מהעבר השני.
אבלללללללל, השבוע נפרצה החומה. פתאום כשהבינה מה היא החומה הזו, כמה היא מגבילה, חוסמת, תוקעת, ומונעת ממנה להגיע ליעד, החליטה שהיא נאבקת, וככה עם קדיחות של קונגו היא פשוט פרצה אותה.
איך היא עשתה זה את שואלת???
אז ברשותה אני משתפת אותך, שהיתה לה מחשבה על אחותה הקטנה ממנה (שגם היא בשידוכים) שהיא מוצלחת יותר ממנה. כולם אומרים את זה. שהיא חייבת לקבל שידוך "פצצה". (למה, אני לא?? היא שואלת את עצמה) אם כך, אני (דסי) אקבל כנראה שידוך לא משהו. והמסקנה שלה מפגישות עם בחורים: "כל הדפוקים מגיעים אלי" תביני לבד כמה מוטיבציה היתה לה להיפגש כל פעם מחדש עם "הבחורים הדפוקים", בכל פעם שנפגשה הלכה במטרה (שלא במודע) לוודא עד כמה זה נכון. עובדה שהתבררה כנכונה לדעתה, יותר ויותר ככל שהתקדמה בפגישות. ולכן תמיד היתה סיבה ממש טובה להוריד כל ההצעה, וגם הקלה גדולה כשזה קרה.
אז כמו שכתבתי לך, השבוע, היא הבינה את ההשלכות של המחשבה הזו, והחליטה להיפרד ממנה וככה בעצם נפרצה החומה. ואיתה נפלו הפחדים, החששות, וכל הסיבות המונעות אותה לקדם הצעה רלוונטית.
כמה שזה היה מפחיד, כי מי יגן עליה אם לא החומה- המחשבה הזו, ככה גדולה היתה הגאולה!
ההקלה…. ואיתה פתאום גם הציפיה שבאה במקום הלחץ המתמיד.
דסי עוד עובדת על זה. להשתחרר לגמרי מהמחשבה הזו, לעבור מעבר לחומה. להיות חופשיה. בלי שום מגבלות לרצון האמיתי שלה. שמגיע לה. ובצדק.
אז ביננו . האם זאת לא גאולה???
האמת, שזה עורר גם אותי לגלות אצלי כל מיני חומות. גיליתי שאני פוחדת על הילדים שלי, על עצמי שלא אטעה בחינוך, על המצב הבטחוני, על היציבות הכלכלית שלי כעצמאית, על הבריאות שלמרות שאני משתדלת, אולי …
כל המחשבות והפחדים האלה שמנעו ומונעים ממני לעשות כל מיני דברים.
ובנוסף להכל גם היה לי קול פנימי שלחש לי "תפסיקי לפחד… חוסר ביטחון מראה על חוסר אמונה"
בתפילה שלי הבאתי את כל הפחדים לרבש"ע, סיפרתי לו עליהם. ועל כמה שהם מפריעים לי.
ועד כמה קשה לי להתגבר עליהם לבד, "אתה לא רוצה שאני אהיה שם לבד, אתה כשותף הכי משמעותי בחיי, תעזור לי לעשות מה שצריך בלי לפחד סתם, תעזור לי לפרוץ את החומות"
הבנתי פתאום שאמונה- זה לא אומר לא לפחד. אלא- לספר להקב"ה עליהם והוא כבר ידאג לי.
פתאום הרגשתי המון ביטחון. כאילו הוא אומר לי. ביתי, אל תפחדי מלספר את מה שמפחיד אותך.
זה התפקיד שלך. וזה בדיוק מראה על אמונה, שאת סומכת עלי שאעזור לך, ואת לא מסתדרת לבד.
ואז נרגע לי. וחשתי כזה ביטחון. אמיתי. כ"כ טבעי… "כגמול עלי…"
בטוחה שהדמעות שהיו שם פרצו גם לי את החומה!!!
ומה איתך, אחותי??
גם את מרגישה במיצר?
כמה מתאים דווקא בימים האלו, בין המיצרים.
תחפשי, תגלי את החומה שלך, תתפללי אליו, "מן המיצר קראתי ק-ה"
ואז "ענני במרחב" בלי חומות, בלי גבולות ומיצרים
רוצה לדעת איך עושים את זה?
איך לפרוץ את החומה שלך?
השאירי פרטים
ואני כאן איתך בדרך הזו
שלא תהיי לבד!!!
