בלי חרטות- אלול תשפ"ד

סליחה,

מותר לי לשאול אותך-

במה את עסוקה בימים האלו?

מה פירוש? אומנם עוד לא נשואה אבל בכ"ז עסוקה עד מעל הראש…

בעבודה (כרגיל), בקניות של בגדים, אני חייבת להיראות טוב בביהכ"נ בר"ה.

אז נכון, אני גם עוזרת בבית, זה ממש לוגיסטיקה כשיש כמה זוגות נשואים שמתארחים (אגב, עד מתי מוגדרים זו"צ?? עד הזו"צ הבא? ואם זה מתעכב? איך זה הולך, לפי שנות נישואין, גיל, מספר ילדים?)

מעל הכל טרודה במחשבות. והאמת, שאני די חושבת על תפילה במקום אחר. רק מחפשת מקום מתאים שאוכל להיבלע שם.

גם ככה כבר נמאס לי מהמבטים המרחמים של כל המתפללות המבוגרות שמקיימות בהידור את "כל המרחם על הבריות…." ומספרות לי כמה הן מתפללות עלי (תודה), ובר"ה שעבר חשבו שהשנה כבר יראו אותי נשואה (גם אני) והנה, איך הזמן טס (כמה מעודד) ושואלות אם כבר הציעו לי את פלוני, ואם נפגשתי עם אלמוני, ולפעמים גם מוסיפות את עצתן החכמה שהזמן עובר ותכל'ס מה שהכי חשוב בחיים זה מידות. רק מידות. וכל השאר- שטויות. ויש שדכנית מעולה…… וכמובן נפרדות באיחול חם.

יש גם את האלה שנזהרות מלדבר ורק מאחלות "בשורות טובות" כזה , בכלליות. מכירה את זה???

אזזז, מה רצית ממני בעצם?

התכוונתי לשאול אותך איך בעצם את מתכוננת לר"ה?

אה, איך אני חוזרת בתשובה?? כאילו מה קיבלתי על עצמי??

תראי, בין לבין אני באמת מפשפשת במעשי, עושה חשבון נפש. וקבלה? זה משהו שביני לבין בוראי (אל תתערבו לי בזה ב'קשה)

תרשי לומר לך משהו, בהקשר לחרטה (שלב ראשון בחזרה בתשובה. זוכרת???)

לא. לא התכוונתי להוסיף לך משהו לרשימה (בעצם אולי כן)

אבל את עדין קוראת את השורה הזו, כנראה שאת זקוקה לזה במיוחד.

רוצה לומר לך משהו על החרטה הזו, שמלווה אותך (כמעט) 24/7

שנשמעת כך:

לא עשית רושם טוב על השדכנית.

היית קרירה מדי בפגישה/ בשיחה.

למה שאלת מדי הרבה שאלות. מה חשבת? לא הרגשת שזה חופר? למה שימשיך?

דיברת לא לענין. תחשבי קצת לפני…

עם ההצעה שלפני חודש היית פזיזה מדי בתשובה השלילית. היית צריכה לישון על זה לילה.

משתפת אותך במה שאמרה לי השבוע בחורה מתבגרת:

"הגעתי לגיל שלי בגלל שרשרת טעויות שעשיתי" (האומנם???? איפה יד ההשגחה?)

מכירה את זה?? מזדהה??

אז זהו שבדיוק על זה כדאי לך לחשוב, להתחרט, ואולי גם לשנות כיוון.

הרבנית נישטט ע"ה בספרה "יונתי בחגוי הסלע" קוראת לזה "הצלפה עצמית"

זו נטיה בלתי מוסברת להכות את עצמנו באותם מקומות בהם היינו רגילים לקבל מכות. לתת ביקורת לעצמנו כמו שהורגלנו לקבל. להמשיך את דפוסי החשיבה המכאיבים, המצליפים כפי שהורגלנו בילדות.

"אין אדם יכול להזיק לעצמו כמו האדם בעצמו"

תארי לעצמך שאת משוחחת עם חברה/ אחות/ שדכנית אחת והיא אומרת לך:

"סליחה, אבל את מורידה על שטויות וגם לא אכפת לך מההורים שלך.

ובכלל, יש מושג של "שמא יקדימנו" לכי תדעי אם לא פספסת…."

מה תחשבי עליה?? (ואני מעדיפה לא לפרט כאן)

דמייני אישה נשואה סחוטה מעייפות, ובעלה יאמר לה: "את לא הולכת לישון עם כלים בכיור, ובלי להפעיל מכונה ולהשאיר בית מאורגן…"

איך זה נשמע?? בעל אכזרי? ואם זו את שאומרת (לעצמך)???

הענין הוא שזה גרוע פי כמה וזה קורה כל הזמן. כאילו העמדנו איזה שוטר פנימי שלא נח לרגע ונותן לנו כל הזמן ביקורת על המעשים שלנו.

לי, זה קורה למשל בעיקר אחרי שאני שולחת את הילדים בבוקר, או אחרי שכל הילדים במיטות (ונרדמו סוף סוף). אז מגיח ה"שוטר הפנימי" ומתחיל להצליף. (ובלי לפרט)

רוצה לקרוא לו מצפון? שיהיה.

מן הסתם את יודעת שכל בעל עסק חכם לא משלם לעובדים לא רווחיים!!!!!!

ובואי נעשה רגע  חשבון פשוט. לחשוב כך, זה עוזר לך?? זה עושה לך טוב?? זה מקדם אותך לאנשהו?? (אני מדברת גם לעצמי)

אז יש לך משכורת מיותרת לשלם לשוטר הזה????????

השוטר הפנימי כל הזמן עם המבט לאחור, מדשדש כל הזמן בעבר.

תפטרי אותו ותתחילי להשקיע את האנרגיות שלך במה שכן מקדם אותך.

לשנות כיוון אמרנו?

מצפון- תהפכי למצפן.

מהיום תהיי עם הפנים קדימה!!!

ובשפה הכי פשוטה. "חשבון נפש" ו"חרטה" אינם מילה נרדפת להלקאה עצמית (הצלפה עצמית).

אפשר וכדאי ללמוד מהעבר אבל לא לדשדש בו.

שמעתי פעם משפט חזק:

מה שהיה- 100% השגחה פרטית.

ומה שאת עושה עם זה 100% בחירה חופשית!!

מה שהיה עד היום עם ההצעות, הפגישות, ההחלטות… כי כך הקב"ה רצה.

כדי שיהיה לי קל יותר ללמוד מזה מה ואיך לעשות (או לא) בעתיד.

וכך לשון הרמב"ם על התשובה:

מה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר ”יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו”

הדרך שאני צועדת בה משקפת את המחשבות שלי. כדי לשנות דרך צריך לשנות מחשבות. ולא פעולות.

בשלבי התשובה, החרטה היא הצער שנגרם מההבנה על הטעות שהיתה.

אבל המיקוד-הוא על העתיד. על מחשבות שמקדמות אותך.

תדברי בלשון עתיד.

מהיום ע"מ לא לאחר, אצא באוטובוס הקודם.

בהצעה הבאה- אפגש רק אחרי שביררתי את ענין…

אלמד להבא להקשיב יותר מלשאול.

מהיום אדע לשאול את המנהלת מה היא מצפה ע"מ שתהיה מרוצה ולא תתאכזב. וכד'

תהיי עם הפנים קדימה!!!

ואיך עושים את זה?

תרגיל קטן: תבחרי סיטואציה שנהגת בה בטעות. לדעתך.

עכשיו תסתכלי על זה "מבחוץ". תחשבי שזה היה קורה לחברה טובה קרובה ואהובה שלך.

אכפת לך ממנה, איך היית מרגישה כלפיה? וכיצד היית מגיבה? מה היית אומרת לה?

האם גם אותה היית מתקיפה?? (מצליפה)

האם יש לך נקודות חוזק וזכות לומר עליה במצב הזה? מה היית מפגינה כלפיה? (חמלה, אמפטיה, העצמה, ביטחון)…

לדוג': היית כ"כ חלשה אז מה ציפית מעצמך? זה שלא החזרת לה מראה על סבלנות מצידך.

או: בנתונים שהיו לך אז זה הכי טוב ונכון שיכלת לפעול. (בנתונים שיש לך היום אולי תשקלי לפעול אחרת.)

או: זה שהתפרצת, זה כי אכפת לך מאד מחוסר צדק, ונכון, פעם אחרת תוכלי לעשות את זה גם מתון יותר

זה שנכשלת לא אומר עליך שאת לא יכולה.

ככה בדיוק תדברי לעצמך. כמו מישהי אוהבת, כבר תביני ותרגישי לבד את ההבדל.

אם תתרגלי לדבר אל עצמך כ"אורחת" כלומר כמו מישהי קרובה, מבינה אבל "מבחוץ" תראי איך המחשבות של ישתנו וממילא גם המעשים.

לסיום: דברי הגמרא המוכרים מקבלים עכשיו רובד עמוק יותר.

והאמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות….  לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה

אפשר להסביר כך (זה לא הפשט) התשובה מאהבה- כלומר ממבט של מישהו אוהב, אפילו הזדונות נראות כזכויות, כי הוא מוצא שם את החוזקות,  שנותנות כח אמון ומוטיבציה לשפר ולנהוג אחרת בעתיד.

ואם כך נאמר על הזדונות, על השגגות מה נאמר??????

עכשיו תביני למה על מצוות התשובה נאמר שהיא קלה שבקלות "קרוב אליך הדבר מאד"

אז מה סיכמנו?

עם חרטות, או בלי???

ועכשיו-

מלב אל לב,

לכל אחת ואחת כאן בקהילה

הכנתי כרטיס ברכה שווה לבחורות שמזמן עברו את הגיל…

אין בו נצנצים כן יש בו יונת שלום:)

וגם כמה דברים שווים.

לקבלת הכרטיס לחצי כאן>>

או שלחי מייל וכתבי 'ברכת התשפ"ה'

והיא בדרך אליך.

בברכת-

תחל שנה וברכותיה!!!

 

 

 

 

יש לך מה להגיב?
נשמח לשמוע!