היום אני כותבת לך מאד מאד ספונטני.

כששרי שיתפה אותי בנושא המגזין.

מיד עלתה לי דילמה, כי האנשים בעולם מתחלקים לשניים.

כאלה שמאד מאד אוהבים שגרה

וכאלה שהשגרה בשבילם- שגרע…

ובכ"ז אנסה לתת מענה לשני הסוגים, ותנסי למצוא מה מדבר אליך.

כשאני מדברת עם בנות על בנית החזון, פעמים רבות עולה באופן אוטומטי תמונה רצויה של תקופת האירוסין, חתונה וכו' כי זה מייצר לנו את המוטיבציה והרצון להגיע לשם. היומיום שאחרי לא תמיד מלהיב. החיים סתם ככה, אפרוריים ומה כבר יש בהם.

והאמת שפעמים רבות יש איזושהי "צניחה" אחרי החתונה, כשמתחילים לחיות וכבר אין את רעשי הרקע וההמולה של חתן כלה…

אמרה לנו מורה בסמינר פעם "אפשר לשרוד עם האושר הזה גג 4 חודשים"

ובבקשה ממך, תקראי עד הסוף לפני שתיכנסי ללחץ, בלבול או דיכאון. (ויש בסוף גם מתנה בשבילך)

מצד שני יש כאלה שרק מלחשוב על התקופה הזו זה מכניס אותן ללחץ, מבחינתן להתחפר מתחת לשמיכה ולצאת ממנה אחרי הכל, נשואה אחרי כל השבע ברכות. כמה מתוקה להן השגרה.

אבל באמת בואי נדבר רגע על השגרה, כמה אפשר להרוויח ממנה, איך אפשר לנצל אותה וגם להנות ממנה?

תדמייני שאתם נוסעים ברכב לאיזשהו טיול, יעד רחוק ונחשק.

הנסיעה לשם אורכת זמן, באמצע הדרך אתם עוצרים לתדלק. הדלק, א"א בלעדיו, אבל מה יקרה אם תישארו בתחנת הדלק?

השגרה היא כמו נסיעה. זה לא איזה מצב סטטי בלי חיות והתקדמות.

להיפך זה הזמן הכי מקדם, זה הנסיעה שלך והזמן לעשות את הדרך בלי מפריעים ליעד שלך.

למה בכ"ז מרגישים שחיקה?

כשאין יעד, או כשלא יודעים את הדרך, או כשלא בטוחים בדרך אולי זה לא הכיוון? אני לא מרגישה מתקדמת ליעד.

הבלבול הזה גורם להתעייף ופשוט— לנוח. להניח. במילים אחרות להתייאש.

מזדהה?

אז תכל'ס, כדי ליהנות מהשגרה וגם להרגיש שהיא מקדמת, את צריכה דבר ראשון לקבוע יעד-לבנות חזון ברור. שיהיה מלהיב ויגרום לך לרצות מאד להגיע לשם.

דבר שני- לבדוק ולברר היטב מה הדרך הנכונה, הבטוחה, הקלה, והנעימה שמובילה לשם

שלב שלישי- עכשיו אחרי שבדקת, ואת גם בטוחה, כבר לא תתבלבלי וגם תראי בעיניים כל הזמן איך שאת מתקדמת לשם. ממש כמו במכשיר הניווט (וויז) שמראה לך כל הזמן שאת בדרך.

ועל הדרך תהיי פנויה גם ליהנות מהנופים היפים…

נכון. לפעמים כשהדרך ארוכה, תצטרכי תידלוק. תחנות כח. זה חשוב אבל לא העיקר.

ואיך את יכולה להיות בטוחה שאת באמת בדרך??

זו שאלת המליון דולר.

אז יש 2 אפשרויות:

האחת, זוכרת איך אנשים הלכו פעם עם מפת דרכים? זוכרת איך נהג מונית הגיח מהחלון לבקש הכוונה מהולכי דרכים "סלח לי איך מגיעים ל…?"

אז זו בהחלט אופציה, לבדוק, לברר בעצמך, לשאול, לחפש הוכחות שאת בכיוון, (ובתרגום: לקרוא חומרים, לקבל ייעוץ, להשתתף בכנסים, סדנאות וכו')

אפשרות ב'- לצאת עם מדריך צמוד, או וויז, או פשוט מישהו שכבר מכיר את הדרך. לסמן את המטרה ואז, את רגועה.

הוא מכוון, מוביל וגם אם את מתבלבלת הוא מאותת לך ומראה לך מתי לתדלק  ואיך להמשיך.

תזכרי, אפשר לנסוע למטולה באופנים אבל אפשר גם במטוס!

זה הרבה יותר נוח ומהיר.

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך:

מה החזון שלך? האם הוא ברור לך?

ובאיזו דרך את בוחרת להגיע לשם?

ובכלל- מה הדלק שלך?

ספרי לי,

מחכה לשמוע ממך

קוראת כל מילה שלך!

יש לך חזון ואת לא בטוחה שהוא נכון לך?

או שאין לך בכלל חזון?

קבלי ממני את 5 הכללים הפשוטים לכתיבת חזון ברור.

שלחי מייל וכתבי- החזון