שרה ביילא היתה בחורה מוצלחת במיוחד, בהכל. בחורה מוכשרת, נראית טוב, מיוחסת לזרע קדושים (עד אברהם אבינו!), בית שעליו נאמר 'תורה וגדולה במקום אחד' כלום לא חסר שם. מה שנקרא- בחורה מושלמת!!

עוד טרם הגיעה לפירקה החלו ההצעות לזרום, לדפוק על דלתם, כולם היו בטוחים שרק כאשר יפתח איזשהו חריצון קטן, מיד תיחטף הנערה המושלמת בכל מידה טובה, ותינשא לעילוי, בחיר עולם הישיבות. כולם המתינו בסקרנות ובלי סבלנות לשמוע מיהו…

משום מה לשדכנים, התברר שזה לא כ"כ פשוט. שרה ביילא היתה נדירה במיוחד, מושלמת עד כדי שלא נמצא הבחור העילוי, בחיר הישיבות שיתאים לרמתה.

לשרה ביילא היתה טביעת עין חדה והבנה עמוקה לנפש ועם כל בחור שנפגשה ידעה להצביע על חיסרון שיפגום ביכולת לבנות בית כשאיפותיה הטהורות. את כולם היא היתה פוסלת ומורידה.

יום אחד עלתה הצעה מיוחדת במיוחד, כזו שהציתה את התקוה מחדש. בחור חלומותיה.

בשלב מסוים עידכנה השדכנית שהאמא מבקשת להיפגש עם שרה ביילא בעצמה.

שרה ביילא נענתה בשמחה והופעתה היתה מרשימה ובטוב טעם, היא הגיעה בלב רגוע אך נרגש ומלא תקוה, שהנה היא סוף סוף זוכה לבחור חלומותיה.

לאחר שהחליפו ביניהן כמה מילות היכרות, שאלה השוויגער המיועדת "ספרי לי מה החיסרון הבולט שלך?"

לשאלה כזו היא לא התכוננה. מעולם לא הכירה בשום חיסרון. היא תמיד שמעה כמה דיברו מאחורי גבה "שרב ביילא המושלמת". ובכמה מתנות וכשרונות נדירים התברכה (והיא תמיד זכרה להודות עליהם. כי זה לא מובן מאליו)

אבל השוויגר לא הרפתה. "מה הדבר שלא היית רוצה שאדע עליך לעולם? גם לא אחרי החתונה?"

הלם. שקט. לזאת לא פיללה…

מאחר ושרה ביילא בחורה נבונה במיוחד, החליטה בכ"ז לענות. כי עם כל הכבוד לבחור המושלם, היא לא מעונינת בשוויגער ביקורתית שכזו. בליבה כבר השלימה ש'זה לא זה'.

ואז, לאחר מחשבה קצרה ענתה. 'אני, לא באמת אוהבת את המטבח,

וגם אני טיפוס ש'שמה פס' על  'מה יגידו',

בנוסף, גיל המרי שלי התחיל בגיל חצי שנה ועד היום אני עקשנית נורא.

"ומה עוד?" שאלה השוויגער,

"את מחפשת כלה עם חסרונות?" נחרדה שרה ביילא והעיזה לשאול? (בליבה כבר חשבה 'איזה פגם מסתתר מאחורי הבחור חמד שלה?, זה לא סיפור תמים')

והשוויגער נענתה בחיוך.

תראי. אני לא כ"כ נותנת אמון בברורים, וחשוב לי מאד לדעת מהם הכוחות החזקים של הכלה המיועדת לבני.

מטבע הדברים אנשים לא אוהבים לספר חסרונות, וגם מהחסרונות של עצמם מעדיפים להתעלם.

אבל האמת היא שכל חיסרון מעיד על כח חזק. וככל שהוא בולט יותר כך הכח חזק יותר.

כי כל חיסרון הוא בעצם כח חזק שבא לידי ביטוי בצורה לא מאוזנת. (במקום / באופן/ במינון הלא נכון)

בדרך הזו אני מקבלת את האינפורמציה הכי טובה ומדויקת.

לדוגמא:

העקשנות שלך מוכיחה על כח רצון חזק שבך.

ומה ששיתפת אותי שאינך אוהבת את המטבח- מוכיח על כנות ואמת פנימית.

זה שאת 'שמה פס' על כולם מראה על חתירה לאמת, והמון אומץ. עושה מה שנכון (ואל יבוש מפני המלעיגים…)

"תסכימי לספר לי על עוד חסרונות שלך"? שאלה.

לראשונה בחייה שמעה שרה ביילא על הרעיון הזה.

היא תמיד ידעה שבכל אחד יש חסרונות, והיא, העדיפה להתעלם מהם. להסתיר אותם בכל הכוח.

להחביא אותם במקום חשוך ואפל שאף אחד לא ידע על קיומם. גם לא היא בעצמה.

היתה משוכנעת שאם תשכח מהם היא תחיה בשלום עם עצמה ועם חתנה המיועד (שהצליח גם הוא להחביא את החסרונות)

אבל פתאום היא גילתה כמה היא מפסידה.

ובהבזק של רגע, היא בחרה להאיר בפרוז'קטור את החושך הזה.

להיכנס לאותם פינות אפלות ולגלות את הכוחות הנדירים שלה דווקא מתוך ה'חושך' של החסרונות והחולשות

והיא הבינה פתאום ש-

הפרפקציוניזם שלה- מעיד על שאפתנות

ושבכלל, חוצפה- היא עדות לאומץ

אדישות = רוגע (הבחור האחרון שנפגשה היה כזה, כמה חבל שלא ידעה את הסוד הזה)

חוסר סבלנות = רצון לעשיה תמידית

בזבזנות נובעת מרצון לשפע, ומוכיחה על נדיבות

ושהקמצנות (של הבחור ההוא שקנה רק שתיה בלי מאפה) נובעת מהתחשבות בהורים, אחריות, ומעידה על אישיות מחושבת וראיה קדימה.

הסקרנות (כמו של השכנה X ) נובעת בעצם מאכפתיות

שרה ביילא הרגישה שמשהו קורה לה. זה היה חדש ומוזר. אבל קול פנימי לחש לה "זו האמת"

ומשהו בה נרגע.

היא מוכנה ורוצה להיפגש איתו, עם הבן שלה, אבל הפעם לא כדי לחפש חסרונות, אלא לגלות אותם ולא להיבהל מהם, להאיר בפרוז'קטור ולמצוא שם מתנות אדירות, והיא פתאום הרגישה שהיא יכולה גם לאהוב אותם.

ולדעת שהמעלות והחסרונות חוברים יחד לכוחות גדולים, והם אבני הבנין לבית שלה.

חיי נישואין- הם 'בנין עדי עד'. תמיד בעבודה, בבניה. להכיר בכוחות הללו ולהשתמש בהם בצורה מאוזנת.

כפי שאומר הרמב"ם:

"המעשים הטובים הם המעשים השווים הממוצעים בן שתי קצוות ששתיהן רע. האחת מהן תוספת, והשנית- חסרון.

והמעלות הן תכונות נפשיות וקנינים ממוצעים בין שתי תכונות רעות, האחת מהן יתירה והאחרת חסרה"

כלומר, שימוש לא מאוזן בכח מסוים מתפרש כחיסרון, כשנתמש בו בצורה מאוזנת, יופיע כמעלה.

לדוג'- סדר ונקיון.

כשזה בצורה קיצונית, זה ממש חיסרון (מכירה את המושג  'חולת נקיון'?) מאידך יש גם את הקיצוניות ההפוכה- הזנחה.

אני עוצרת כאן כי אינני יודעת מה סופו של הסיפור. האם השידוך נסגר או לא.

כי מה שחשוב הוא- איפה את בסיפור. שתדעי גם את מהיום להכיר בחסרונות שלך ולהבין, שהם הכוחות הכי גדולים שלך.

כל דבר קטן שתצליחי לגלות, כל כח שתמצאי ב'חסרון', זה המון!!!

הרי- "מעט אור דוחה הרבה מן החושך"

אחת מן המחנכות שלי אמרה לנו, שכל אדם-

המעלה שבו- היא החיסרון שלו. והחיסרון שלו –היא המעלה שבו.

לכי בכוחך זה תבני את ביתך, בקרוב!

תחפשי, תגלי ותפיצי את האור שבך,

ובעז"ה גם בבעלך, בילדיך ובכל סביבותיך.

ונסיים בברכת  "בורא נפשות רבות וחסרונן". אל תשלימי עם החסרונות, תודי עליהם.

 

ספרי לי על כח אחד שגילית בעצמך.

לא הצלחת??

ספרי לי על חיסרון אחד שלך

ואעזור לך להדליק את האור.