שמחת תורה התשפ"ד.
גם את זוכרת את האזעקות שפילחו באחת, ריצה לממ"ד, בהלה, שמועות נוראות שהחלו לזרום,
וממדי הזוועה אליהם נודענו מיד עם צאת החג.
זוכרת, אלא מה? אפשר לשכוח?
המלחמה שפרצה הפתיעה את כולנו. מלחמה, שגבתה מחיר כבד של חללים, חטופים, שכול ואובדן, פירוד משפחות, געגוע עמוק, דאגה אינסופית, פחד, משפחות אינספור שיצאו לגלות, אחרים שרק רצו לממ"ד ולא נותרה להם אפילו קורת גג לשוב אליה…
כסלו התשפ"ה, המלחמה עודנה בעיצומה.
והנה, עוד מעט קט, ירצדו נרות החנוכיה, יאירו את החושך ויזעקו את זעקתן:
"על הניסים…. ועל המלחמות"
חשבת על זה?
להודות- על- מלחמה???
זה עתה עסקנו במלחמת יעקב עשיו. מלחמה שמלווה אותנו עד היום באלפיים שנות גלות, והאמת, גם עוד הרבה לפני… לכל אורך ההיסטוריה. מאנטיוכוס, נבוכדנצאר, ת"ח ות"ט, אנקוזיציה, ועד שואה, מלחמת יוכ"פ, מלחמת המפרץ, ובימינו אנו- חמאס, דעאש, איראן, חות'ים, לבנון, טכנולוגיה, מודרניזציה, ציונות… (וסליחה מכל מי ששכחנו בדרך)
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו.
מאז היינו לעם (ועוד לפני…), מלומדי מלחמות אנחנו. אפילו את ארצנו המובטחת קיבלנו ע"י כיבוש במלחמות.
ובמלחמות, אוי כמה דם יהודי נשפך, כמה נשמות יהודיות איבדו את דרכן, עולם התורה נגדע.
למה התכוונו אנשי כנה"ג במילים "על המלחמות"
למה לא כתבו "על הניצחונות"?
להודות על התקומה בכל פעם מחדש, נגד כל הסיכויים וההיגיון, לא כן?
תרשי לי רגע לדבר "על המלחמות" שלי.
הבטחתי לעצמי שהיום אפס ביקורת לאחותי על ההתנהלות חסרת האחריות שלה ו-אופססס איכשהו זה קרה.
רוצה ללמוד עוד קורס מרתק שיוסיף לי תואר, וקידום מקצועי… ויודעת בוודאות שזה 'קצת' על חשבון הרוחניות/ הבית.
אתמול, גם מצאתי את עצמי כועסת נורא על שכנה שהחזירה לי באיחור את הספר שהשאלתי לה ממזמן (רואים שלא נהגה בו בזהירות, הכריכה אפי' קצת קרועה) אע"פ שהבטחתי לעצמי ש…
והנה- מבטיחה שוב!!
ורגע אליך, למלחמה שלך.
ביקשו ממך לארגן מתנה לחברה שהתארסה, שוב מרגישה מנוצלת, חוסר רגישות כלפיך.
בפעם הקודמת כבר הודעת שזו פעם אחרונה. (והבטחת לעצמך שתעמדי בזה למרות שלא נעים לך לסרב)
אחותך הצעירה (הנשואה) מבקשת הלוואה מכובדת.
הם, כבר קונים רכב ואת, בדיוק אתמול נפגשת וקיבלת שוב תשובה שלילית.
לתת להם???
שדכנית אומרת לך "את לא רצינית/ לא ריאלית"
חברה מציעה לך איזה בחור גרוזיני, גדול ממך בעשור שנים "אל תגידי לא. זה בול בשבילך, מה לא תעשי בשביל להתחתן?"
כמה כאב, דמעות, אכזבות, תיסכול, עלבון, לבטים, פחדים וחששות ומה לא?
בעצם, אם 'זו הסחורה' אז שביל מה להמשיך לנסות???
אבל את ממשיכה. לא מוותרת!
"על המלחמות" בימים ההם וגם- בזמן הזה!
כשאת נלחמת- את מגלה כוחות חבויים שאולי לא הכרת.
כשאת נלחמת- את קיימת!
כשאת נלחמת- את מתקדמת לעבר החלום שלך. (ל.ח.מ. = ח.ל.מ)
אולי את שואלת את עצמך:
מי מבטיח שאנצח בסוף?
תשמעי תשובה.
"שבע יפול צדיק וקם"
שמעתי פעם, שהעליה של יהודי היא בזיג-זג.
כי כשהוא נופל, זה לא ממש לאותו מקום שהיה לפני כן.
כלומר המלחמה כבר במקום אחר ומשם מתעלה ושוב נופל אך למקום גבוה יותר ממה שהיה לפני.
ונתרגם:
כשיצאת לשידוכים, על מה 'נלחמת'? מה היה חשוב בעיניך?
שנה אחרי כן, נכון שהיו נפילות אבל האם את באותו מקום?
בקשר עם ההורים, בתפילות, במה שחשוב לך, בפרגון ונתינה, ברגישות לזולת…
אז פשוט תבדקי עם עצמך
היכן הנפילות- המלחמות שלך היום,
אם הן במקום גבוה יותר-
את בדרך לניצחון!
תזכרי.
המלחמה אצלך, בתוכך, יומיומית, והיא קיימת כל עוד את חיה, שואפת, מטפסת ולא מוותרת.
להמשיך להילחם, זה תפקידנו. נס הניצחון עוד יבוא, ולא בעזה אלא בעז"ה ובדרך שלא דמיינת.
מברכת אותך שתזכי תמיד להודות "על התשועות ועל המלחמות"
שתפי אותי על המלחמות שלך
ואני כאן לצידך
מוכנה לתת לך את הנשק הראוי…
